זה אני או זה העולם? שאלה שעולה לנו הרבה כשמחפשים עבודה, מימון, לקוחות, ומקבלים הרבה ״לא״ . איך יודעים אם כל הסירובים המנומסים שאנחנו מקבלים הם בגלל מצב השוק או שזה משהו בנו. בדרך כלל זה כמובן שילוב.
-איך יודעים מתי משהו בנו סוגר לנו דלתות בפגישות?
שמים לב אם אנחנו
**בסקרנות או בהתגוננות**
כשאנחנו נפגשים ממקום של סקרנות- אנחנו פתוחים ללמוד, עניניים בשיחה, קולטים מה שנאמר בין השורות והגוף שלנו נינוח.
בהתגוננות- אנחנו בעיקר שומרים על עצמנו מכישלון ודחייה. אנחנו במוד שידור ומכירה, לוקחים דברים אישית ולא פנויים לקלוט אפשרויות שנפתחות. מרגישים לחץ.
כשאומרים לנו: ״הגדרת התפקיד היא מנהל תפעול״ או״ תוכל.י לנהל 30 איש?״ וזה בכלל לא בכיוון עבורנו,
בסקרנות אנחנו חושבים- אין כאן התאמה עם המקום הזה
בהתגוננות אנחנו מרגישים נעלבים וכועסים על הצעה ש״מקטינה״ אותנו. מאותו רגע אנחנו נאטמים להזדמנויות נוספות השיחה.
מה שעוזר הוא לשים לב לפני כל שיחה האם נכנסנו בסקרנות או בהתגוננות. האם משהו במהלך השיחה היה טריגר שהכניס אותנו להתגוננות. כששמים לב אפשר להבין באילו מצבים אנחנו מצמצמים לעצמנו אפשרויות , על איזה טריגרים שלנו לעבוד ומתי קל לנו יותר להגיע בסקרנות.
כשאנחנו בסקרנות, הפתעות קורות!
Comments